החלטה בתיק דנ"פ 4377/14

1.             לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ב-רע"פ 8884/13 מונטיאן נ' מדינת ישראל (11.6.2014) (מפי השופט א' שהם, בהסכמת השופטים א' רובינשטיין ונ' הנדל). בד בבד עם הבקשה לדיון נוסף, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל עליו.

2.             המבקש הואשם בבית משפט השלום בביצוע מספר עבירות של תקיפה ואיומים שהופנו כלפי אשתו, המתלוננת, במהלך שנת 2010 ובחודש פברואר 2011. המתלוננת הגיעה לישראל מאוקראינה, ומכוח נישואיה למבקש זכתה במעמד של "תושבת ארעית" בישראל. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום היו יחסיהם של המבקש והמתלוננת רעועים, ובהמשך הם נפרדו. המבקש דיווח למשרד הפנים על הפרידה, ועקב כך חויבה המתלוננת לעזוב את ישראל. אולם, עקב היותה עדה בהליך פלילי כנגד המבקש הוארכה שהותה בארץ.

3.             בית משפט השלום (השופטת ד' עטר) אימץ את גרסתה של המתלוננת בדבר אלימות המבקש כלפיה ודחה את גרסתו של המבקש, ובשל כך הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו. על יסוד נסיבותיו האישיות של המבקש מזה וחומרת המעשים שבהם הורשע ועברו הפלילי מזה, השית בית משפט השלום על המבקש 27 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, והיתרה על-תנאי. בית משפט השלום לא ראה צורך בהזמנת תסקיר מבחן בעניינו של המבקש בטרם גזירת הדין, וזאת משום שהמבקש לא נטל אחריות על מעשיו ומשום שנסיבותיו האישיות הוצגו לבית המשפט על-ידי בא כוחו במסגרת הטיעונים לעונש.

           ערעור שהגיש המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד - נדחה (סג"נ א' טל והשופטות ז' בוסתן וש' בן שלמה). המבקש לא השלים עם דחיית ערעורו, והגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף

4.             במסגרת ההליכים בבקשת רשות הערעור, עיכב בית משפט זה את עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש (השופט א' שהם, החלטה מיום 31.12.2013). כן הורה בית המשפט על העברת בקשת רשות הערעור לדיון בפני הרכב תלתא ועל הגשת תסקיר מבחן בעניינו של המבקש (השופט א' שהם, החלטה מיום 2.3.2014). במסגרת תסקיר המבחן, המליץ שירות המבחן להמיר את עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער בענישה במסגרת צו שרות לתועלת הציבור, בהיקף שעות נרחב. בהמשך הגיש המבקש בקשה להגשת ראיות נוספות, ונקבע כי בקשה זו תידון בפני ההרכב (השופט א' רובינשטיין, החלטה מיום 20.5.2014).

5.             טענתו העיקרית של המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור הייתה כי לא היה מקום להרשיעו על בסיס עדותה היחידה של המתלוננת, מבלי שנלוותה לה תוספת ראייתית מסוג סיוע. זאת, לטענת המבקש, מכיוון שלמתלוננת היה עניין בהגשת תלונה ומסירת עדות כוזבת כנגדו שכן עקב כך נדחה מועד הרחקתה מישראל. בפסק הדין, דחה בית משפט זה טענה זו. תחילה ציין בית המשפט כי ככלל, על-פי הפסיקה, מוסמך השופט היושב לדין לתת אמון בעדות יחידה ולהרשיע על-פיה, גם מבלי שנלווית לה תוספת ראייתית. כן עמד בית משפט זה על כך שהמחוקק קבע באילו מקרים תידרש תוספת ראייתית לעדות יחידה על-מנת להוביל להרשעה, וכי ענייננו אינו בא בגדרם. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא עלה בידי המבקש "... להראות כי בעדות מעין זו [כעדותה של המתלוננת - מ"נ] קיים פגם אינהרנטי שהוא כה שורשי, עד כי אין להותיר את ההכרעה בדבר מהימנות העדות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, בלא תוספת ראייתית" (פסקה 10 לפסק דינו של השופט שהם). על כן, נקבע כי אין עילה ליתן רשות ערעור למבקש. 

6.             בבחינת למעלה מן הצורך קבע בית משפט זה כי יש לדחות גם את טענותיו של המבקש לגופן. בית משפט זה דחה את טענתו של המבקש שלפיה בית משפט השלום היה מחויב להזמין תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המבקש, טרם הטלת עונש מאסר בפועל. בית המשפט ציין כי לפי סעיף 38(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בית משפט לא יטיל עונש מאסר בפועל, אלא לאחר קבלת תסקיר; אולם, על-פי סעיף 38(ב) לחוק העונשין רשאי שר המשפטים לסייג חובה זו, וכך עשה באכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), התשכ"ד-1964 (להלן: האכרזה). במסגרת האכרזה, נקבע בין היתר כי אין חובה לבקש תסקיר מבחן כאשר מדובר בנאשם שביום ביצוע העבירה מלאו לו 21 שנה. משום שבענייננו היה המבקש בן למעלה מ-30 שנה בעת ביצוע המעשים, נקבע כי ההחלטה בנושא זה הייתה נתונה לשיקול דעתו של בית משפט השלום. בית משפט זה העיר כי בנסיבות העניין היה מקום להזמנת תסקיר מבחן בעניינו של המבקש, אך קבע כי משהוגש תסקיר מבחן במסגרת ההליכים בבקשת רשות הערעור אין מקום ליתן רשות ערעור, וכן הוסיף וציין כי יש להניח כי ניתן יהיה להגיש תסקיר זה לגורמים רלוונטיים כדוגמת ועדת השחרורים.

           פסק הדין העיקרי בבקשת רשות הערעור ניתן כאמור על-ידי השופט שהם, ואליו הצטרף השופט הנדל. השופט רובינשטיין הצטרף אף הוא לפסק דינו של השופט שהם, אך הדגיש כי לגישתו, גם במקרים שבהם אין חובה בדין לעשות כן, יש לשקול בכובד ראש את האפשרות להזמין תסקיר מבחן בטרם הטלת עונש מאסר משמעותי בפועל. עוד ציין השופט רובינשטיין כי לדעתו יתכן שהגיעה העת לבחון מחדש את האכרזה, שמא חלוף הזמן מאז נתינתה ושיקולים נוספים מצדיקים את שינויה.

           בית המשפט דחה אפוא את בקשה רשות הערעור; ביטל את עיכוב ביצוע עונשו של המבקש; והורה על התייצבותו של המבקש לריצוי עונשו ביום 9.7.2014.

           מכאן הבקשה לדיון נוסף, שלצדה הוגשה, כאמור לעיל, בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש.

הבקשה לדיון נוסף

7.             לטענת המבקש, יש הצדקה לקיים דיון נוסף בפסק הדין משיקולי צדק ויעילות. כפי הנטען, דרך ניהול ההליך בבקשת רשות הערעור יצרה אצל המבקש ציפייה לגיטימית לכך שטענותיו יידונו לגופן. ציפייה זו נוצרה, כך נטען, לאחר שבית משפט זה העביר את הדיון בבקשת רשות הערעור ובקשה להגשת ראיות נוספות שהגיש המבקש לדיון בפני הרכב תלתא; עיכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו; והורה על הגשת תסקיר מבחן בעניינו. לטענת המבקש, ציפייה לגיטימית זו וכן שיקולי יעילות מצדיקים לבחון מחדש - במסגרת דיון נוסף - את ההליכים שבהם נוקטים בתי המשפט בבקשות רשות ערעור פליליות. לטענתו, על-מנת שההליכים בבקשות רשות ערעור מסוג זה יתנהלו ביעילות ובהגינות כלפי המתדיינים, מן הראוי שהדיון בבקשות רשות ערעור יועבר לדיון בפני הרכב תלתא רק לאחר ששופט יחליט - בדן יחיד - אם יש מקום ליתן רשות ערעור אם לאו. עוד נטען כי הימנעותו של בית משפט זה מלשקול את המלצות תסקיר המבחן בעניינו של המבקש אינה עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת ואף גרמה למבקש עוול שיש לתקנו במסגרת דיון נוסף בפסק הדין. המבקש הלין גם על דחיית טענותיו בנוגע למשקל שיש לייחס לעדות המתלוננת. לטענתו, בית משפט זה התעלם מכך שעדותה של המתלוננת הייתה עדות כבושה וכן מכך שעדות זו ניתנה בשפה זרה, בסיוע מתורגמן.   

הכרעה

8.             לאחר עיון בנימוקי הבקשה הגעתי למסקנה כי אין הצדקה להורות על קיומו של דיון נוסף. המבקש לא הצביע על שום הלכה חדשה שנפסקה בפסק הדין, אלא טען כנגד  החלטות דיוניות של בית המשפט שלטענתו הביאו לסרבול ההליכים וגרמו לו עוול. טענות אלה אין מקומן בהליך של דיון נוסף, שעניינו בחינה נוספת של הלכה חדשה וחשובה או של הלכה שנקבעה הסותרת הלכות קודמות. ההחלטות שעליהן הלין המבקש, כדוגמת העברת בקשת רשות הערעור לדיון בפני הרכב תלתא והזמנת תסקיר מבחן, ניתנות בבית המשפט יום ביומו. מדובר בפרקטיקה ארוכת שנים הנתונה לשיקול דעת השופט המחליט אם להעביר בקשה לדיון בפני הרכב, ואין לקבוע מסמרות לעניין שיקול דעת זה. בין כך ובין כך, אין מדובר בהלכה כלשהי שנקבעה בפסק הדין.

9.             גם טענותיו של המבקש בנוגע לתסקיר המבחן אינן מצדיקות דיון נוסף בפסק הדין. בית משפט זה היה ער לפסיקה בנוגע לחשיבותו של תסקיר המבחן וכן להמלצות שירות המבחן בנוגע למבקש (ראו: פסקות 14-13 לפסק דינו של השופט שהם; פסקה ג לפסק דינו של השופט רובינשטיין). בית המשפט לא חרג מהלכות קודמות, וממילא לא נקבעה בפסק הדין הלכה בעניין זה. טענותיו של המבקש בנוגע למשקל שיש לייחס לעדותה של המתלוננת הן טענות ערעוריות באופיין, שהליך הדיון הנוסף לא הולם אותן. בסופו של דבר, ניכר כי הבקשה הנוכחית נועדה לשינוי תוצאת פסק הדין כך שהמבקש לא יידרש לרצות מאסר בפועל. ואולם, הליך של דיון נוסף לא יכול לשמש לערעור נוסף (ראו והשוו: דנ"פ 6866/12 גולד נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (9.4.2013)).

10.          הבקשה נדחית אפוא מבלי שנתבקשה תשובה. ממילא נדחית גם בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל עליו. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו כאמור בפסק הדין מושא הבקשה שלפניי.

           ניתנה היום, ‏כ"ה בסיון התשע"ד (‏23.6.2014).